ההצגה הגדולה בתבל (ספר)

ההצגה הגדולה בתבל
The Greatest Show on Earth: The Evidence for Evolution

מידע כללי
מאת	ריצ'רד דוקינס
שפת המקור	אנגלית
סוגה	מדע פופולרי
נושא	אבולוציה
הוצאה
הוצאה	Free Press, Transworld Publishers
תאריך הוצאה	2009
מספר עמודים	479
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת כנרת זמורת ביתן
תאריך	2010
תרגום	עמנואל לוטם
סדרה
ספר קודם	יש אלוהים?
הספר הבא	The Magic of Reality
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002803305

ההצגה הגדולה בתבל: הראיות בזכות האבולוציה הוא ספר מדע פופולרי פרי עטו של הביולוג הבריטי ריצ'רד דוקינס משנת 2009. בספרו שוטח דוקינס את הראיות לאבולוציה ביולוגית באופן המתאים לקהל שאינו בקיא בתחום. הספר פורסם לראשונה בבריטניה ותורגם לעברית בשנת 2010. הוא פורסם אחרי רב המכר של דוקינס יש אלוהים? (2006) ואחרי The Ancentor's Tale (‏2004) המתאר את היסטוריית המוצא האנושי עד לאביוגנזה.

בשבוע הראשון לאחר הוצאתו לאור, טיפס הספר לצמרת רשימת רבי המכר של הסאנדיי טיימס. גרסת ספר מוקלט באנגלית הופקה גם כן, כשהמקריאים הם דוקינס עצמו ובת זוגו השחקנית ללה וורד. ספרים רבים נוספים של דוקינס יצאו בפורמט זה.

רקע

דוקינס כתב ספרים רבים על אבולוציה. הראשונים והמפורסמים שבהם הם הגן האנוכי (1976) והפנוטיפ המורחב (1982) - ספרים אלו הציגו תאוריות חדשניות על נושא הברירה הטבעית אך לא דנו בראיות לאבולוציה. לאחר מכן פרסם דוקינס שלושה ספרים נוספים המבהירים חוסר הבנות נפוצות לגבי האבולוציה: השען העיוור, נהר יוצא מעדן, והטיפוס על ההר הבלתי סביר אלו השיבו על שאלות נפוצות כמו "מה התועלת בחצי עין?" או "כיצד יכולה הברירה הטבעית לפעול, בהתחחשב בכך שלרוב המוטציות יש תוצאות שליליות?" דוקינס הפיק סדרה תיעודית בשם "הגאונות של צ'ארלס דרווין" בה בחן את חייו של דרווין ודן בהוכחות נוספות לאבולוציה (2008). למרות עבודות אלו ואחרות, חש דוקינס ב"חולייה חסרה" בעבודתו בהסברת ממשות האבולוציה לקהל הרחב משום שמעולם לא הסביר באופן מקיף ופרטני את הראיות לתאורית האבולוציה ונושאים רבים בה כמו מאובנים, הקשר בין אבריולוגיה ואבולוציה או מוצא משותף.

דוקינס טוען שבזמן כתיבת הספר הקולות המתנגדים לאבולוציה היו חזקים מאי פעם על אף קיומן של הוכחות מכריעות למוצאנו המשותף. אם בעבר קולות אלו הגיעו בעיקר מנוצרים אוונגליסטים בארצות הברית, הרי באחרונה הצטרפו אליהם גם קולות מאירופה - הן מצד מוסלמים שהיגרו לשם והן מצד אינטלקטואלים אופנתיים שטוענים כי "הכל יחסי" ואין אמת מוחלטת, ומצד הגישה הרב-תרבותית שבגללה רשויות חוששות לנקוט עמדה ברורה שמע יואשמו בגזענות. הספר יצא, שלא במקרה, בשנת חגיגות 150 שנה להולדתו של צ'ארלס דרווין.

הספר מוקדש למעצב האתרים ג'וש טימונן, אשר שיתף פעולה עם קבוצה קטנה של אחרים בהקמת אתר האינטרנט RichardDawkins.net. דוקינס כותב את הקדמה "הכישרון היצירתי של ג'וש הוא עמוק, אבל הדימוי של קרחון איננו לוכד את רוחב התרומות שלו לפעילות המשותפת שלנו, ולא את חוש ההומור הטוב והחם שאיתו הוא עושה אותם." דוקינס גם מודה לאשתו ללה "על העידוד הבלתי פוסק, הביקורת הסגנונית המועילה וההצעות האופייניות לסגנון ", וחברו צ'ארלס סימוני עם פרישתו, לאחר ארבע עשרה שנים ושבעה ספרים.

מבנה הספר

הספר מחולק ל-13 פרקים:

• פרק 1, "רק תאוריה", עוסק בשאלה מהי תאוריה מדעית ומהי עובדה. הפרק עוסק בהגדרות שונות לתאוריה מדעית ובבלבול שאנשים מבצעים בין תאוריה מבוססת לבין השערה.
• פרק 2 "כלבים פרות וכרובים", עוסק בברירה מלאכותית - ביות של בעלי חיים וצמחים בידי האדם.
• פרק 3, "דרך הוורד למאקרו אבולוציה", עוסק בברירה של בעלי חיים וצמחים בידי בעלי חיים אחרים - ברירה של פרחים בידי חרקים, ברירה של פסיונים בידי בני זוג ועוד.
• פרק 4, "דממה וזמן איטי" עוסק בזמן הגאולוגי וכיצד אנו יודעים מהו גילם של סלעים ושל מאובנים המצויים בתוכם. הפרק עוסק בתיארוך באמצעות טבעות עצים ותיארוך רדיומטרי
• פרק 5, "לנגד עינינו" עוסק בתצפיות וניסויים על בעלי חיים - כולל פילים, ציפורים, דגי גופי, חיידקים, המאפשרים למצוא אישושים לאבולוציה ותובנות לגביה.
• פרק 6, "החוליה החסרה? מה פתאום "חסרה"? עוסק בראיות מתחום המאובנים לבין אבולוציה.
• פרק 7, "המדור לחיפוש קרובים - ולמציאתם" עוסק במאובנים של מינים הקרובים לאדם וכיצד התפתח המחקר על התפחות מוצא האדם.
• פרק 8, "עשיתם את זה בעצמכם בתשעה חודשים" עוסק בקשר בין אמבריולוגיה לבין אבולוציה.
• פרק 9, "תיבת נח של יבשות", עוסק בקשר בין גאולוגיה ונדידת יבשות לבין דפוסי המצאות של בעלי חיים וצמחים שונים.
• פרק 10, "אילן היוחסין" - עוסק בבילוגיה השוואתית וכיצד השוואת רכיבים שונים בגופי בעלי חיים - לדוגמה השלד של חולייתנים - מהווים ראיות למוצא משותף ולדרך ההשתנות של בעלי חיים שונים
• פרק 11, "ההיסטוריה הרשומה בכל תאינו" - מסתכל על שרידים אבולוציונים המצויים בתוך גופי בעלי חיים שונים - לדוגמה הסתמרות השיער בקרב יצורים חסרי פרווה או שאריות מגופן של יונקי יבשה בגופי דולפינים
• פרק 12, "מרוצי חימוש וצדק עליון אבולוציוני"- מסתכל על בזבוז בעולם הטבע כמכלול עקב מצבים של "מרוץ חימוש" - לדוגמה הבזבוז שקיים ביער ומאלץ את העצים לצמוח לגובה כדי להגיע לאור.
• פרק 13, "יש הוד והדר בהשקפה על החיים

פרק 2 - כלבים פרות וכרובים

מהותנות

דוקינס פותח את הפרק בשאלה מדוע תאוריית האבולוציה התגלתה רק באמצע המאה ה-19. עקרונות האבולוציה הם פשוטים למדי לדבריו, והם נוחים יותר לקליטה מאשר הרעיונות המתמטיים של ניוטון שקדמו להם ב-200 שנה. הוא מציג אפשרויות שונות לפתרון שאלה זו כמו הקושי של הנפש לקלוט משך הזמן הארוך של גיל היקום, או חינוך דתי שנגד רעיונות אלה.

דוקינס מביא את ההסבר של הביולוג ארנסט מאייר, כהסבר סביר לשאלה זו, שגם הקשה בעבר ומקשה עד היום בהבנת האבולוציה. מאייר מחשיב את האסנציאליזם או "מהותיות" אחד החסמים לגילוי האבולוציה בשלב מוקדם יותר. הדוקרטינה הפילוסופית של אסנציאליזם שפתוחה במקור על ידי אפלטון, הסבירה שמשולשים המצוירים בחול הם בעצם רק "צל" של משולשים גאומטריים אידיאליים, בעלי קווים חסרי עובי. מכאן בוצעה קפיצה לוגית לפיה גם עצמים אחרים בעולם, ובכלל זה יצורים חיים הם גם "רק" יצוג של אובייקט "אידיאלי" יחיד שבו יש לדון. לפי רעיון זה ארנבים לדוגמה הם בעצם סוג של ייצוג של ארנב אחד "אמיתי".

לעומת זאת המחשבה האבולוציונית שונה בתכלית. היא מתארת ארנבים כאוסף של יצורים נפרדים זה מזה – כך שארנבת אחת שונה במידת מה מהארנבות האחרות שחיות באותה תקופה. היא גם שונה מהארנבת שהמליטה אותה, והצאצאים שלה יהיו בהכרח שונים במובנים מסוימים ממנה עצמה. אלפרד ראסל וולאס שגילה במקביל לדרווין את האבולוציה שמתרחשת עקב ברירה טבעית, כתב את המאמר "על נטייתם של זנים להתרחק עד בלי גבול מהטיפוס המקורי". כדברי דוקינס "אין שום "ארנביות" קבועה, אין שום מהות ארנבית התלויה על בלימה בשמיים". עם הזמן הדברים שאנו מכנים ארנבים עשויים להתפתח למינים שיראו שונים מאוד מארנבים עד כדי כך שיהיה קשה להאמין שהם התפתחו מהם. חשיבה זו מכונה על ידי מאיירס "חשיבה אוכלוסייתית" היבט זה חוזר בהמשך הספר בדיונים הנוגעים למינים של בעלי חיים, מאובנים ומאובני אדם, כאשר אנשים שוגים בשל הציפייה שלהם שכל הפרטים באותו מין יהיו בדיוק אותו הדבר.

ברירה מלאכותית

עיקרו של פרק 2 עוסק בברירה מלאכותית של בעלי חיים וצמחים שעברו ביות. הדבר בדומה לפרק הפתיחה במוצא המינים של צ'ארלס דרווין. מטרת הפרק להסביר ולהדגים מושגי יסוד, על בעלי חיים וצמחים המוכרים לקהל הקוראים, וכן לְהָזֵם דעות קדומות ורעיונות חוסמים בפני פיתוח תאוריה אבולוציונית המקודמת על ידי ברירה טבעית.

בדומה לרבייה סלקטיבית מלאכותית, בה בני אדם שואפים לקדם תכונות מסוימות (כמו מראה, מנת משכל, עמידות למחלות), הברירה הטבעית מסננת תכונות שמאפרות ליצורים יתרונות בשרידה, ברבייה (כמו מציאת בני זוג במקרה של רביה מינית) או בהולדה או טיפול בצאצאים (במינים בהם דבר זה רלוונטי) שדרכה רק גרסאות מסוימות של תכונות יכולות לעבור. בשני המקרים הדבר מבוצע על ידי מנגנון דומה של סינון מאגר כלשהו של גנים, כאשר הן הטבע והן בני האדם עד למאה ה-20 לא היו מודעים לקיומם של גנים אלא רק לפנוטיפ שנוצר כתוצאה מכך.

הן בברירה מלאכותית והן בטבעית התוצאה של בידוד גנטי (עקב מחסום מלאכותי כמו מניעת הזדווגות בין כלבים מזנים שונים, או עקב מחסום טבעי כמו פרושים הגרים באי מבודד), התוצאה היא התפתחות מגוון גנטי גדול (לדוגמה פיתוח זנים רבים של כלבים שכולם נוצרו מביות של מין יחיד של זאבים, או פיתוח צמחים שונים שכולם נבאו מפיתוח כרוב הבר). בניגוד לרבייה מלאכותית, שבה יש מתכנן תבוני, ברבייה המינית אין מתכנן תבוני והלחצים המכוונים שינויים בתפוצה של גנים מסוימים וכתוצאה מזה תכונות שונות, נובעים מגורמים אחרים – כמו התאמה לסביבה הטבעית, ובכלל זה יכולת למצוא מזון או הגנה מפני טורפים או עמידות למחלות, וכן במינים בעלי רבייה מינית היכולת למצוא בני זוג מתאימים לשם הולדת צאצאים.

דוקינס משתמש בדוגמאות של מגוון גדול של זנים שנוצרו מכרוב הבר (ברוקולי, כרובית, קולורבי, כרוב ניצנים, כרוב נפוס, כרוב מסולסל ועוד ) ושל מאות זני כלבים שנוצרו כולם מזאב, כדי להדגים מספר היבטים. היבט אחד הוא איך תוך זמן קצר יחסית, של כמה מאות או אלפי שנים של ביות נוצר מגוון גדול בפנוטפים של בעלי החיים והצמחים.

• 
  כרוב הבר
• 
  קולורבי
• 
  כרובית
• 
  כרוב ניצנים
• 
  ברוקולוי סיני
• 
  כרוב אדום
• 
  ברוקולי
• 
  כרוב העלים (קייל)

פרק 6 - החוליה החסרה? מה פתאום "חסרה"?

בפרק זה מביא דוקינס ראיות מתחום המאובנים לקיומה של האבולוציה. דוקינס מציין כי רשימות מאובנים הן חביבות על בריאתנים משום שלמדו זה מזה כי הדבר כביכול מערער את תאוריית האבולוציה. בריאתנים דורשים שוב ושוב לראות "את החוליה החסרה" או את "צורות הביניים" שאמורות לדעתם להמצא.

דוקינס מבהיר כי מציאת מאובנים היא בונוס לראיות אחרות בזכות האבולוציה המוצגות מתחומים אחרים כמו ביולוגיה השוואתית. יש לנו כיום מאובנים רבים מאד, כולל "צורות ביניים" רבות שמאוששות את התאוריה, אולם הראיות בזכות האבולוציה היו מספקות גם ללא מאובנים כלל. מאובנים הם תופעה נדירה שמתרחשת רק בתנאים מיוחדים, ויש לנו מזל שיש לנו בכלל מאובן בודד שלא לדבר על אלפי מאובנים. עם זאת תמיד היו פערים במצאי המאובנים וסביר כי פערים אלה יתקיימו גם בעתיד.

דוקינס מדמה את החיבה לחיפוש "פערים" במאובנים לתהליך הרשעה בבית משפט. כל הראיות מצביאות כי השרת רצח את הברון. חבר המושבעים כבר עומד להתכנס ולהכריע, אולם ברגע האחרון מגלה התובע סרטון ממצלמת אבטחה המגלה את השרת טוען את האקדח במטבח. לכאורה זוהי ראיה נוספת כנגד השרת, אולם הסנגור טוען כי כעת יש פער בראיות שכן לא ראינו את השרת יורה בברון בספרייה. לאחר מכן מתגלה עוד סרטון המגלה את השרת פוסע במסדרון עם אקדח טעון לעבר הספרייה. כעת הסנגור טוען כי הראיות נגד השרת התחזקו משום שכעת יש שני פערים ולא פער אחד. דוקינס מבהיר כי בדומה לראיות נגד השרת שהן בונוס, גם הראיות מתחום המאובנים הן בונוס - נוסף לראיות מתחום השוואת תפוצת היצורים החיים על פני היבשות (בפרק 9) והשוואות בין היצורים החיים כיום (בפרק 10).

דוקינס מוסיף כי מה שהיה עשוי להיות ראיה חזקה נגד האבולוציה היה מציאת מאובנים, ואפילו מאובן יחיד, בשכבה הגאולוגית הלא נכונה, דבר המכונה "ארנב בפרקמבריון" אולם מאובן כזה מעולם לא נמצא. תאוריה מדעית טובה היא תאוריה שיש אפשרות תאורטית להפרכתה. מציאת מאובן כזה היא דוגמה לדרך אפשרית להפריך את האבולוציה, אולם למרות חפירות במשך עשרות שנים, על ידי מדענים שונים במדינות שונות לא נמצא מאובן כזה. הוא מציין כי אילו חפצו מתנגדי האבולוציה להפריכה, היה עליהם לחפור בחריצות ברחבי העולם בנסיון למצוא מאובנים שימצאו בתקופות הלא נכונות.

פרק 8, עשיתם את זה בעצמכם בתשעה חודשים

בפרק זה עוסק דוקינס בקשר בין אמבריולוגיה לבין אבולוציה. הפרק מכסה את הדרך שבה מתרגם מידע ה-DNA לשינוי התנאים בתאים במהלך התפתחות העובר, וכיצד שינויים אלה גורמים לביטוי שונה של גנים שונים, שבתורם גורמים להתמיינות שונה של תאים ורקמות. הפרק מדגים לא רק כיצד האבולוציה התפתחה במשך מיליארדי שנים, אלא כיצד יצור מורכב כמו האדם מתפתח מתא בודד שיש לו סט בודד של גנים, ליצור רב תאי בעל איברים, רקמות ומערכות שונות, וכל זאת במהלך תשעה חודשים בלבד. מקור שם הפרק הוא בסיפור לגבי תשובה שנתן ג'ון הלדיין לאשה שהביא פקפוק לגבי האפשרות לעבור מתא בודד ליצור מורכב.

דוקינס מציין כי התפתחות עוברים אינה דומה כלל לבניית בית מדגם או משרטוט, או לעיצוב של כלים או מוצרים הנוצרים בידי בני אדם. זאת שכן מצפיה בדגם או שרטוט אנו מסוגלים להבין כיצד יראה המוצר המוגמר, ואילו סנדלר או שען המייצר שעון עושה זאת בשלבים מובנים שברור מהם יותר ויותר כיצד יראה המוצר הסופי. לעומת זאת התפתחות העובר על סמך קוד גנטי דומה יותר ליצירת משהו מתוך קוד תוכנה - אין שום קשר ברור בין הקוד לבין התוצר. דימוי אחר הוא של אורגימי מתנפח. בשלבים המוקדמים של דגם אוריגמי אין שום רמז כיצד יראה המוצר הסופי, תבנית הדומה למשולש יכולה בהמשך להתפתח לברבור או לסירה. דבר זה דומה להתפתחות הרקמות שעוברות סדרה של קיפולים. בניגוד לאוריגמי, עם זאת, תאים יכולים להתרבות ולכן ליצור "התנפחות" או כיווצים של חלקים של הרקמות.

תולעת Caenorhabditis elegans

שלבים בהתפתחות עוברית של C. elegans

תולעת Caenorhabditis elegans משמש רבות כמודל בביולוגיה בשל הקלות הרבה והעלות הנמוכה שבהן ניתן להחזיק מספר רב של אורגניזמים בתנאי מעבדה. אורגניזם זה מתאים במיוחד למחקר של התמיינות תאית. בשנות ה-60 סידני ברנר החל לחקור את התולעת וערך בה מחקרים חלוציים בתחומים של גנטיקה ונוירואנטומיה. מחקרים אלה גרמו להקמת קהילה של אלפי חוקרים שמיקדו את מחקריהם בתולעת, כך הפכה התולעת הזו לאחד היצורים הנחקרים ביותר. המידע הרב שהצטבר עליה אפשר להסיק מסקנות לגבי הליכים ביולוגיים בקרב כלל בעלי החיים.

היתרון המדעי המשמעותי של C. elegans הוא בכך שעל אף שזהו אורגניזם רב-תאי, הוא פשוט יחסית לצורכי חקר מעמיק. בשלב הפגית של התולעת יש בה בדיוק 558 תאים. אלו מתפתחים ל-959 התאים שעברו מיפוי מלא (במקור ישנם 1,090 תאים, אך 131 מהם מתים בתהליך של אפופטוזה). החוקרים יודעים מה "אילן היוחסין" של כל אחד מהתאים האלה, מבחינת התפתחות העובר. הביצית המופרית עוברת עשרה דורות של חלוקת תאים, כך שנוצר "אילן יוחסין עוברי" שמתאר את המסלול בין הביצית המקורית לבין התא הבוגר.

ג'ון סלסטון ועמיתיו ביצעו מעקב אחר כל אחד מהתאים וזיהו שישה תאים מייסדים שמכונים C, D, E, MS, AB, ו-P4. כל תא בגוף התולעת מצוין בשם המצביע על נתיב ההתפתחות העוברית שיצר אותו, בהתאם לראשי התיבות של כיוון חלוקת התא שיצרה אותו, לאורך צירי סימטריה של הגוף: a מציין קדמי (anterior), p מציין אחורי (posterior), d לציון גבי (dorsal), v לציון בטני (ventral), l מציין שמאל (left) ו-r מציין ימין (right). כל תא מפתצל ללא יותר משני תאים, שאחד מהם עשוי למות בהמשך. לדוגמה אם מסתכלים על תא מסוים של שריר הגוף, הוא מכונה Cappppv שנוצר מתא מייסד C שהתפצל לבן קדמי (a), וזה התפצל לבן אחורי (p), שהתפצל לבן אחורי, שהתפצל לבן אחורי, שהתפצל לבן אחורי, שהתפצל לבן בטני (v). לעומת זאת ABprpapppap מציין תא עצב שמצוי במיתר העצבי הבטני לאורך גוף התולעת. כך לכל תא בתולעת יש שם המתאר את תולדות ההפתחות העוברית שלו.

דבר זה מדגים עקרון פעולה חשוב שקיים במהלך ההתפתחות העוברית בקרב כל בעלי החיים במהלך ההריון תאים מתחלקים בצורה א-סימטרית, חלוקה א-סימטרית זו יוצרת סביבה שונה במקצת בתאים הבנים, ואי-סימטריה זו גוררת שפעול של גנים שונים בגרעין התא. דבר זה בתורו גורר התפתחות שונה של התאים, ליצירת רקמות שונות, המכילות תאים שנראים ומתפקדים בצורה שונה, למרות שיש להם מטען גנטי זהה.

בבעלי חיים מתקדמים יותר יש יותר שלבי חלוקה, והיות וחלוקה זו גוררת גידול מעריכי, יש להם הרבה יותר תאים (מאות מיליארדים). ההתפתחות העוברית ביצורים אלה פחות קשיחה ופחות דטרמיניסטית. בעוד ב C. elegans "אילנות היוחסין" של תאים (במובן של התפתחות העובר) זהות בין הפרטים (למעט מוטנטים), אצל יונקים לדוגמה "אילנות היוחסין" של התאים שונות מפרט לפרט. עם זאת העיקרון הבסיסי של יצירת סוגי תאים שונים, למרות מטען גנטי זהה, באמצעות חלוקת תאים א-סימטרית במהלך התפתחות העובר, הוא זהה בכל בעלי החיים.

פרק 11 - ההיסטוריה הרשומה בכל תאינו

ערך מורחב – שרידים אבולוציוניים

בפרק הפתיחה השווה דוקינס את תומכי האבולוציה להיסטוריון המתאר את האימפריה הרומית, בעוד שעבודותו מופרעת תדירות על ידי מכחישי היסטוריה שמכחישים את קיומה של האימפריה הרומית. ההיסטוריון יכול למצוא ראיות לקיומה של האימפריה הרומית בתוך בריטניה כאשר הוא נתקל בשרידי דרכים, חומות, חרסים ומבנים שנבנה בזמן אמיפריה זו. באופן דומה דוקינס אומר שניתן למצוא שאריות אבולוציונות בתוך גופם של בעלי חיים רבים - איברים או עיצובים שהיו הגיוניים בקרב האב הקדמון שהיה לבעל החיים, אבל הם נראים בעלי עיצוב בלתי הגיוני או שאין בהם כל שימוש כאשר הם נמצאים אצל הצאצא שלו.

דוגמה לשריד אבולוציוני בגוף האדם הוא הסתמרות שיער. בקרב יונקים בעלי פרווה, הסתמרות משרתת שתי מטרות. כאשר קר, השיער מסתמר, ולכן תופס יותר נפח אוויר. דבר זה מגביר את בידוד הפרווה ומקטין את אובדן החוף של בעל החיים. בהמשך המערכת שימשה גם כדי להביע רגשות - השיער מסתמר בעת פחד או כעס, דבר זה עוזר ליצורים בעלי פרווה להראות גדולים ומאיימים יותר מול טורף או יריב מסוכן. בקרב בני אדם יש עדיין הסתמרות של שיערות אם כי דבר זה לא מסייע לא לבידוד ולא להצגת הגוף בצורה גדולה יותר - שכן מדובר בשריד אבולוציוני שקיים בגופנו בלי שיש לו תועלת.

דוגמה נוספת לשרידים אבולוציונים נמצאים בקרב דולפינים ולווייתנים, שאבותיהם הם יונקים שחיו ביבשה. שריד אבולוציוני אחד הוא כיוון התנועה של עמוד השדרה שלהם. יונקים הולכי 4 דוהרים ביבשה ולשם שימור המהירות, עמוד השדרה שלהם נעה מעלה מטה. לעומת זאת דגים מנייעים את חוט השדרה שלהם לצדדים. דגי דולפין מניעים את זנבם לצדדים אולם לווייתנים ודולפינים לא יכולים לעשות זאת וצריכים להניע את זנבם מעלה ומטה. דוגמה נוספת לשריד אבולוצני בדולפינים ולווייתנים הם שאריות קטנות של עצמות האגן ועצמות הרגליים האחוריות שנמצעות עמוק בתוך גופם

דוגמה לשריד אבולוציוני נוסף הוא בקרב יצורים שחיים כל ימי חייהם עמוק בתוך מערות. יצורים אלה איבדו את הפיגמנטים והצבע של עורם לבן, וכן הם בעלי עיניים קטנות ומנוונות - הן קיימות אך אינם יכולות לראות דבר. דוקינס מסביר כי המשך שימור של עיניים מחייב השקעת אנרגיה וכן עלול להיות נקודת תורפה. ביצורים שלא חיים במערה אובדן ראיית העין גורר סלקציה חזקה נגד השרידות של בעל החיים, ואילו אצל שוכני מערות עמוקים אין הדבר כך - משכך מצטברות מוטציות מקריות שונות שגורמות לכך שהעין אינה מתפקדת. בנוסף יש גם סלקציה לטובת הצמחת עור שמכסה ערובות העיניים הרגישות של העיניים.

דוגמה בולטת אחרת לשריד אבולוציוני הוא כיוון קני העיניים בקרב בעלי חוליות. העיניים ביצורים אלה (הכוללים את היונקים, והעופות) הן בעלות "רשתית הפוכה" - שכן חלק הרגיש לאור ברשתית מופנה לאחורי העין, ואילו העצבים המובילים את האות למוח מופנים קדימה.

עיצוב לא תבוני

מבנה עין ההפוך בקרב בעלי חוליות הוא דוגמה ל"עיצב לא תבוני" - עיצוב שמעצב תבוני היה נמנע מלבצע אותו שכן הוא מכיל פגם ברור לעיצוב.

דוגמה בולטת נוספת לנושא זה הוא עצב בית הקול (סעיף של "העצב התועה") בקרב יונקים - הוא עצב היוצא ישירות מהגולגולת (לא דרך חוט השדרה) וסעיפים שלו מגיע לבית הקול. אלה שבקרב יונקים עצב זה עושה עיקוף שנראה בלתי הגיוני (לו בוצע על ידי מתכנן תבוני) בכך שהוא יורד לבית החזה, מבצע עיקוף סביב עורקי הלב ומשם חוזר לצוואר. בעוד שעיצוב זה מעריך את העצב שלא לצורך בכמה סנטימטרים ביצורים כמו אדם, הוא הופך עצב של כמה ס"מ לעצב באורך כמה מטרים אצל יצורים בעלי צוואר ארוך - לדוגמה אצל הג'ירף שם אורך העצב הוא כמה מטרים. הסיבה למבנה המוזר של העצב נעוצה בהיסטוריה של התפתחות שלו. בדגים קדומים העצב יוצא מאזור קדמת היצור אל אזור הזימים וכמה שלוחות שלו מסתעפות אל הזימים האחוריים. היונקים התפתחו מדגים שהיו אבות קדמונים משותפים לדגים המודרניים. במהלך האבולוציה ההתפתחות העוברית השתנתה בקרב היונקים והזימים התפתחו לאיברים שונים ביניהם בית הקול, וזה נדד לכיוון הראש, במקביל היונקים גם פיתחו צוואר. כל צעד קטן של הארכת העצב נראה בעל מחיר קטן יחסית לשלם ולכן התארך העצב עוד ועוד. מעצב תבוני היה מוותר על העיקוף הגדול, אבל דבר זה אינו אפשרי בבעלי חיים שכן הדבר יצריך שינוי גנטי משמעותי, ודבר זה אינו סביר שכן יהיה מדובר ב"קפיצה" הנובעת ממוטציה גנטית גדולה מידי.

דוגמה נוספת ל"עיצוב לא תבוני" הוא מבנה צינור הזרע בקרב יונקים. צינור זה מחבר בין האשכים לבין הפין. אלא שביונקים צינור הזרע עולה מן האשכים, מתפלף סביב צינור מוביל השתן (המחבר בין הכליות ושלפוחית השתן) ואז חוזר ויורד לעבר הפין. דבר זה הגיוני עם ההנחה שאבות היונקים היו בעלי אשכים שמוקמו בגובה חלל הבטן בסמוך לכליות. עם התפחות היונקים ירדו האשכים לכיוון המפשעה ככל הנראה עקב הצורך להוריד את הטמפרטורה שיש בהם, עם זאת צינור הזרע נמצא מעבר לצד הלא נכון של צינור מוביל השתן ולכן נכרך סביבו.

דוקינס משווה את המשימה של עיצוב איבר חדש - או התפתחות העצב התועה - למעצבים הנדרשים לעבור מסוג אחד של מנוע - נניח מנוע בוכנה, למנוע סילון, אלה שעליהם לעשות זאת בצורה הדרגתית כאשר בכל דור ודור של המנוע עליו להמשיך ולתפקד. באופן זה העיצוב הסופי של המנוע יכיל מיני שאריות ועיצובים מוזרים שלא היו נכללים אם היו מתוכננים לגמרי מראש בלוח שרטוט חלק. דוגמה אחרת היא פיתוח של איבר מתוך רקמה או איבר אחרים, שתפקידם היה שונה לגמרי. כך לדוגמה התפתחו הריאות בקרב יצורים שוכני יבשה לא מזימים של אבותיהם (שתפקידם להכניס חמצן לדם מתוך המים) אלא מתוך כיס שנמצא במקור בקרביים שלהם.

בעיות נוספות של עיצוב איברים קיימים באדם- שכן זהו יצור חי שבמשך כ-400 מיליון שנה אובתיו הלכו על 4 ואילו הוא במשך כ 4 מיליון שנים - כ 1% מזמן האבולוציה שלו ביחס עליהם- הולך על 2 באופן קבוע. דבר זה גורר השלכות על כל איברי הגוף עם חסרונות עיצוביים. דוגמה אחת היא עיצוב הגב האנושי - דבר הגורר כאבי גב ובעיות נוספות נוספות. עיצוב בעייתי אחר הוא "מערות האף" או גתות, גתות הלסת העליונה נמצאות מאחורי הלחיים, פתחי הניקוז שלהם באדם נמצאות למעלה ודבר זה יוצר בעיה בניקוז הנוזלים שיש בהם לפעמים. בקרב רוב היונקים, ההולכים על 4, פתחי הניקוז הללו פונים קדימה.

ראיות בזכות האבולוציה

דוקינס בספר הזה פורס מגוון שלם של ראיות שתומכות בתהליך האבולוציה. מטרתו כפי שהצהיר עליה בתחילת הספר היא לחמש את כל מי שתומך באבולוציה במידע כנגד אותם אנשים שמכחישים אותה. בספר הוא מעלה מאפיינים של האבולוציה, וכנגדם את הטענות השגורות בפי המתנגדים לה. הוא משתמש בדוגמאות רבות כדי להוכיח את אותם המאפיינים וללעוג לאותם מתנגדים. למתנגדים לטענות בדבר השבחה טבעית, הוא מציג ראיות בנוגע להשבחה מלאכותית שמתרחשת כבר שנים רבות. הוא מציג את המחקר במאובנים כהזדמנות נהדרת להפריך את תורת האבולוציה (שצריכה כמו כל תורה מדעית אחרת, להיות מסוגלת להפרכה), על ידי מציאת מאובן בשכבה גאולוגית לא תואמת. אך עד כה לא נמצאו שום מאובנים כאלה. כמו כן הוא מציין כי מוצאים שלדים של יצורים שיכולים להיות חוליות חסרות בין מינים שונים. הוא טוען שהמתנגדים תמיד מתמקדים במאובנים שלא נמצאו, ובחוליות שעדיין חסרות, ולא בשפע המאובנים שכן נמצא ותואם את התאוריה. הוא מציג את מחקרו של לנסקי בחיידקים שמציג תהליך של ברירה טבעית. לטוענים כי תא אחד ופשוט לא יכול להתפתח לאורגניזם שלם הוא עונה שכל בני האדם התפתחו מתא אחד פשוט שהפך תוך תשעה חודשים להיות יצור מאוד מורכב^{[דרושה הבהרה]}.

לקריאה נוספת

• ריצ'רד דוקינס, השען העיוור, הוצאת זמורה ביתן, תל אביב, 1986 (1993), ISBN 0-393-31570-3.
• ג'רי קוין, למה האבולוציה נכונה, הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 2013

קישורים חיצוניים

• סמדר רייספלד, "ההצגה הגדולה בתבל" מאת ריצ'רד דוקינס; בשם האב הקדמון, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010
• ההצגה הגדולה בתבל, באתר OCLC (באנגלית)